אני סוקר את האדריכלות, ביצירת החלל, כתוצאה מהאיזון בין הביטוי האמנותי של הציור לבין הפונקציה שלשמה הוא נועד. זו האינטראקציה הבלתי פוסקת במציאת התשובה הזו, שמשמשת לא רק כנקודת התחלה, אלא גם כמתודולוגיה לתרגול אדריכלות לכל פרויקט.

אם באדריכלות יש לנו את גוף האדם כמרכיב בסיסי של גודל ומידתיות של חללים, אני מאמין שהחוויה וההתעוררות שלהם של רגשות הם הגורמים הבסיסיים שאליהם יש לצפות בתוכנית. הפונקציה צריכה להיות יותר מאשר תיאורית של צרכים פיזיים אלא לשלב תחושות של הימצאות במרחב ובזמן.